ההחלטה להפקיע את שואת יהודי אירופה מהכרך הכללי על רצח-עם, ולייחד לה כרך משלה עם יצירה ארוכה אחת, נכונה ונבונה.

השירים רוויים בכאב גדול ובעוצמה אנושית, ואף שנכתבו במדינות שונות ובתקופות שונות, המילים הזרות מצליחות לפגוש את הקורא ולהפוך את הנידחות לקרבה.

דווקא בימים שבהם מתחוללת מלחמה נוראה באירופה, עומדת השירה ומכריזה: כך נראה סבלו של האחר, לעולם אל יהיה לבך גס בו, לא תוכל להתעלם.

אני ממליצה שהאנתולוגיה הזאת, כתב אישום מפורט ומנוקד כלפי המין האנושי כולו, תימצא בכל בית.

גם כשההזדהות המיידית שלנו מופנית ליהודים ולישראלים, אפשר גם לשמוע שירת אחרים, אפשר ללמוד אותה בבתי-הספר לקרוא אותה בטקסים וכך לסייע לקורבנות וגם להיאבק ברוצחים.

היה לנו חשוב להביא כמה שיותר משוררים, שיהיו גם נשים וגם גברים, שזה אתגר בפני עצמו ובחלק מהתרבויות זה היה ממש בלתי אפשרי.

אולי בימים אלו של מאבקי כוח, דווקא השירה והספרות יצליחו לאחד בין עמים.

האסופה הזאת מדברת על חיבור אוניברסלי שמקרב בין תרבויות ועמים. להתחיל מהשואה את המסע של ההיכרות עם רציחות עמים אחרות.

הספר הזה נועד בשביל להגביר את האמפתיה, את היכולת להתקשר ולהתחבר לעמים אחרים לגמרי, מתרבויות שונות. לראות את הכאב שלהם ולהזדהות ולפעול לעצור את הזוועות.

אנחנו רואים את הנושא של הנצחה בכל העמים
האם ישכחו אותי, האם יזכרו את האהובים שלי שהלכו, האם ישכחו את העם שלי שלא בטוח שישרוד?

אמנות ושירה הן עדות לכל דבר. הייתי רוצה שזה ייכנס יותר למיינסטרים של האופן שבו אפשר ללמוד היסטוריה.